מאנגה

עם אינספור כותרים שהופכים לבידור המיינסטרים בצפון אמריקה ובאירופה, עולם האנימה והמנגה חזק מתמיד. אמני המנגה יוצרים דרכים חדשות להפוך את עבודתם למקום מזמין עבור מעריצים מכל הגילאים, המגדרים, העדות והרקע.

אוסאמו טזוקה

אבי המנגה המודרני, הושפע מדיסני וממקס פליישר, ועבודתו זוכה להערכה רבה. חובבי המנגה מודעים גם לכך שרבים מהמאנגות המיוצרות כיום באמריקה מיוצרות בסגנון "יפני" מסורתי, שמקורו בסגנונות יפניים מסורתיים. נכון, חלק מההיבטים של המנגה הזו אומצו על ידי המערב, אך חלקם יפניים בעליל.

בניגוד לסוג גיבורי העל הגנריים, בו סופרים רבים נוטים לכתוב עלילות וסיפורים שונים, המנגה היא רומן בעל עולם מפורט שהוא חזונו של מחבר יחיד. כאשר נארוטו הפופולרי הפך פופולרי באמריקה, המנגה כבר פרסמה כמות גדולה של עבודות.

בנושא קשור, מנגה כלולה גם בפרסומים שבועיים או דו שבועיים המכילים קומיקסים רבים אחרים של מחברים אחרים. העורך מצפה שתקרא את הגיליון הבא, לא רק את המהדורה הראשונה של הסדרה, אלא גם את כל הסדרה.

לבסוף

כמו לכל סיפור טוב (או כל סיפור אמיתי), למנגה ולאנימה יש נטייה להסתיים, וזה מביא אותי לשלושה היבטים אחרים של מנגה / אנימה שאני מאוד אוהב: לסיים דברים. אולי זה העולם המפתה והדמויות המרתקות שלו שהופכות אותו למושך כל כך. אחת הפיצ'רים ב- Manga & Anime שאהבתי שאולי לא ידעתי שמצא חן בעיניי עד לא מזמן הייתה העובדה שהם מכילים הרבה פיתולים בסיבוב בעלילה כמו גם כמות טובה של אקשן והתרגשות.

אם אתם מחפשים קריאה נוספת, בדקו כמה מהמהדורות האחרונות של המנגה מהשנה האחרונה. המנגה והאנימה הטובים ביותר הם התכשיטים האמיתיים שאסור לפספס, אולם הם מבדרים ומחנכים על אחרים ועל העולם.

אם יש מנגה שעדיין לא קראת, שאתה רוצה לקרוא, עדיף לקרוא אותה. אשמח מאוד אם תודיע לי על המנגה הטובה ביותר על ידי השארת תגובה.

אני מבין שיש הרבה יצירות מנגה ואנימה יפהפיות שהופקו במקומות רבים ברחבי העולם

מוזיאון המנגה הבינלאומי של קיוטו ממוקם במיקום מרכזי בתחנת הרכבת התחתית קאראסומה – אויקה ומציג אוסף עצום של מנגה המוצע לגלישה. מנגה, אנימה וחפצים קשורים הם בעלי מעקב גדול ביפן והובילו למספר גדול של סדרות אנימה ומנגה פופולריות כמו שונן ג'אמפ, שוישה, ניפון שוגקוקאן וכו '. זה הוביל לפופולריות של מנגה / אנימה מחוץ ליפן.

מנגה ואנימה בהשראתו אף השפיעו על סגנונות האמנים

ורבים מהאמנים הללו התנגדו לניסיונות לפרסם מאנגה באמריקה. היו מאמצים מרוכזים של אמנים רבים בארצות הברית ובאזורים אחרים בעולם, כמו ספריית הקונגרס האמריקאית והמוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע, לגרום לו להראות ולקרוא כמו ספר אמריקאי מסורתי, אך היו ניסיונות של אמנים מסוימים, במיוחד מיפן וממדינות אחרות, להוציא לאור מאנגה באמריקה. מנגה יכול להתפתח מהרעיון הבסיסי של מנגה יפנית ולעורר השראה למגוון רחב של צורות אמנות שונות, החל מרומנים גרפיים וכלה באנימה ומנגה. המוזיאון מוקדש ליצירותיו של טאקאשי מייקס, אמן פורה שצייר כמה עשרות סדרות מנגה משפיעות כמו סייבורג 009 וקמן ריידר ועבודותיו מוצגות באוסף גדול.

הקונצנזוס הכללי הוא שתעשיית המנגה היא ענף של מיליארדי דולרים מכיוון שמדיום זה הועתק על ידי מדיה אחרת. תעשיית האנימה, לעומת זאת, היא עצומה, ולמרות שהיא אינה "תעשיית מנגה", היא קיימת כתעשייה נפרדת.

כמעט כל המנגות מסודרות לראשונה במגזינים

וכאשר הן הופכות פופולריות, הן מודפסות בצורה קומית בכריכה רכה המכונה מנגה. ביפן מתפרסמים סיפורי מנגה בצורה של מגזין מנגה, בדרך כלל בשני חלקים: המהדורה הראשונה של המגזין ואז השנייה.

מנגה של שונן

היא בדרך כלל פעולה עמוסה והומוריסטית, מנגה של שוג'ו כרוכה ברומנטיקה ולעתים קרובות קלילה יותר. ביפן אנימות רבות מבוססות על מנגה פופולרית, אך באמריקה זה בדרך כלל הפוך. מנגה, קומיקס ורומנים גרפיים מוכרים בשתי המדינות, עם קומיקס מארוול ו- DC באמריקה, למשל. המנגה היפנית פיתחה את התרבות הייחודית שלה לאורך תקופה ארוכה, מה שהופך אותה לקלה לשמיעה ולקריאה ולמקור נהדר לבידור.

מנגה מודרנית

כמו Man-Hua, ניתנת להגדרה כקומיקס המשקף סגנון יפני שהופיע באמצע המאה ה -19. מנגה מתייחס לסרטים מצוירים ואנימה יפניים, המורכבים לרוב משילוב של קומיקס, רומנים גרפיים וצורות אחרות של אנימציה. במילים פשוטות, אנימה היא תוכנית טלוויזיה או סרט, ואילו מנגה היא קומיקס או רומן גרפי. סדרת מנגה יכולה להפוך לאנימה או אנימה – בדומה לאנימציות (יפניות – מעוצבות) שעשויות מסדרת מנגה.